רב

רב בבית-הכנסת

רב הוא תואר ביהדות לחכם בתורה, בדרך כלל כזה הממונה על חייה הדתיים של קהילה יהודית.

אטימולוגיה

רַב היא מילה שמקורה בשורש השמי ר־ב־ב, שמשמעותו "גדול" או "מרובה".(בארמית לדוגמה -רבה הוא גדול או נכבד). בתנ"ך, לצד משמעיות אחרות, המילה שימשה בעברית המקראית המאוחרת במיוחד כשם עצם במובן של "ראש", "שר" או "ממונה" -"וַיִּשְׁלַח נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים וּנְבוּשַׁזְבָּן רַב סָרִיס וְנֵרְגַל שַׂרְאֶצֶר רַב מָג וְכֹל רַבֵּי מֶלֶךְ בָּבֶל"

בלשון חז"ל, בהשפעת הארמית, "רב" שימש תחילה במשמעות אדון או בעלים כהנגדה לעבד: ”אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס“.

בהשאלה הורחבה משמעות המילה לציין "מורה", או "חכם": "בוא בשלום רבי ותלמידי – רבי בחכמה ותלמידי שקיבלת עליך את דבריי" בבתי המדרש הארץ־ישראליים שימש הכינוי "רבי" במשמעות המקורית "מורי" או "אדוני". עם הזמן הפכה צורת פנייה זו לתואר רשמי לחכמים, והסיומת "־י", שבמקורה ציינה שייכות ("שלי"), חדלה להיות מובחנת כחלק בעל משמעות נפרדת.

שימוש בתואר

ערך מורחב – תארים רבניים

בתקופת חז"ל

באגרת רב שרירא גאון, שנכתבה בשנת 986 כתשובה לחכמי קאירואן, מוצג הסבר מסורתי מפורט להתפתחות התארים הרבניים בתקופת חז"ל. על פי ההסבר המופיע באיגרת, ההבחנה בין התארים משקפת את מעמד הסמיכה והסמכות המוסדית:

• התואר "רבי" (בהגייה ארץ-ישראלית) הוענק אך ורק לחכמי ארץ ישראל (התנאים וחלק מהאמוראים) אשר נסמכו באופן פורמלי על ידי הסנהדרין.
• התואר "רב" הוענק לחכמי בבל, מאחר שעל פי הכלל ההלכתי "אין סמיכה בחוצה לארץ", הם לא יכלו לקבל את הסמיכה המקורית ולפיכך הוענק להם תואר מופחת.

תנא אשר לא קיבל סמיכה מוסדית אך היה בכל זאת תלמיד חכם, כונה בשם אביו (למשל בן עזאי ובן זומא, שנחשבו בלשון חז"ל כ"תלמידים שלא הגיעו להוראה").

האיגרת מבססת הבחנה זו על ברייתא קדומה (המופיעה בתוספתא עדיות): "גדול מרב – רבי, גדול מרבי – רבן, גדול מרבן – שמו". על פי מדרג זה, התואר "רב" מציין מעמד נמוך יותר מ"רבי". לפי מסורת חז"ל, התואר "רבן" ניתן בעיקר לנשיאי הסנהדרין בתקופה שלאחר הזוגות (מאה ראשונה ושנייה) ועד סוף תקופת התנאים. ואילו חכמים שמעלתם הייתה גדולה במיוחד ושפעלו בתקופות קדומות שבהן התארים טרם התמסדו (כמו הלל הזקן או שמעון הצדיק) נקראו בשמם הפרטי בלבד.

על פי המסורת ההלכתית המופיעה אצל רמב"ם בסביבות שנת 1175, שלשלת הרבנים נמשכה "איש מפי איש" ממשה, לאורך 40 דורות, ועד לרב אשי, מחבר התלמוד הבבלי.

לפי הסבר מודרני יותר, כינוי הכבוד "רבי" החל רק בעשורים האחרונים של בית המקדש השני. הלל ושמאי שחיו בתקופת הורדוס, נקראו ללא קידומת "רב". ואילו גמליאל הראשון, שהיה נכדו של הלל, היה הראשון שלשמו הוסף התיאור "רבן" ולכן הוא מוכר כ"רבן גמליאל הזקן. המילה "רבן" דומה למילה "ריבון" וניתנה כתואר מכובד עוד יותר מרב, מצד יורשי גמליאל הזקן. יתר המלומדים של תקופת התנאים, קיבלו את התואר "רב" בלבד.

בקהילה היהודית האירופאית, מסוף תקופת הראשונים ואילך, הרבנים היו שכירי הקהילה, מונו ומומנו על ידי הפרנסים ותפקידם לכוון את בני הקהילה לחיות על פי ההלכה. הספרדים ועדות המזרח כינו את מנהיגיהם בתואר "חכם" (בעיקר בשל כך ש"רב" בערבית פירושו 'אל'), אך כיום גם הספרדים משתמשים בתואר "רב".

בתקופת הגאונים

לפי רבי מנחם המאירי, בתקופת הגאונים כינו תלמיד חכם היודע על בוריו את סדרי מועד נשים ונזיקין – חכם; את שלושת הסדרים וסדר קודשים – רב; והיודע את הש"ס כולו (כולל סדרי זרעים וטהרות) היו מכנים גאון (בגימטריא 60 מסכתות), אם נסמך על ידי גאון אחר.

תואר כבוד

למונח רב שימוש נוסף כשם תואר, והוא משמש כצירוף כבוד בחברה הדתית. על פי מאמר חז"ל – מלכתחילה הוא נועד לציין דרגה משנית בסולם דרגות הכבוד, אולם כיום משמעותו שונה והוא מציין מחד גיסא אדם שהוסמך לרבנות או שעוסק בתחום ההלכה היהודית, ומאידך גיסא הוא משמש ככינוי כבוד לאדם הפועל בתחומי היהדות, כהוראת תורה והפצת יהדות או אף עקב עשייה ציבורית גרידא.

יש הנוהגים להוסיף את התחילית "רב" (ובכתב בקצרה ר' – קיצור זה נהגה בשפה העברית: רֶבִּי/רַבִּי, ובשפת היידיש: רֶבּ) ככינוי כבוד שגרתי ליהודי, גם כאשר אינו מוסמך כרב. בבתי כנסת בהם עדיין שומרים על מנהגי אשכנז, נהוג להעלות כל אדם לתורה עם כינוי זה, ובבתי הכנסת הספרדיים בעיקר מצפון אפריקה נהוג להעלות כל אדם לתורה עם הכינוי רִיבִּי. בכינוי זה כונו כל היהודים אשר היו תלמידיהם של הרבנים, (כבר לפני 700 שנה) בניגוד להולכים אחרי הקראים כפי שהסביר זאת הרשב"ץ בפירושו לפרקי אבות. במגזר החרדי מקובל לכנות בתואר "הרב" גם אישים מכובדים שאינם רבנים, כגון חברי הכנסת החרדים.

רבנות בדורות האחרונים

המונח רבי או רבי חסידי משמש כיום לזיהוי אדמו"ר או ראש חצר חסידית שאינו בהכרח רב פוסק הלכה. ביידיש השם נכתב רעבע ונהגה רֶבֶּה. לצורך פסיקת הלכה יש בחלק מן החסידויות ובקהילות אחרות רב שזה תפקידו, ולעיתים מכונה מו"ץ (מורה צדק).

בקהילות החסידיות, אשת הרב, הרבנית (ה"רבעצען"), מהווה דמות מרכזית המעורבת בחיי הקהילה ומהווה מנהיגת הנשים.

באנגלית, מכונים הרבנים האורתודוקסים Rabbi. אולם כאשר מונח זה מתורגם לעברית בצורת "ראביי", הוא משמש בארצות הברית את האורתודוקסים בהתייחסות לרבנים (והרבות או הרבניות) הרפורמיים והקונסרבטיביים. לעיתים, לתוספת חיזוק, התואר ראביי מושם במירכאות. התואר 'ראביי' הפך בעיני רפורמים לתואר גנאי שמייצג עמדה שפוסלת את היהדות הלא-אורתודוקסית. הרבנים והרבות מקבוצות אלו חותמים את תוארם כ'רב' או 'רבה' (בהתאם למגדר).

מהות תפקידו של הרב

תיבת פניות לכבוד הרב בבית כנסת סוכת שלום של חב"ד ברמת גן

כיום המונח "רב" לרוב מתייחס לתפקידים הבאים:

• מנהיג רוחני של קהילה יהודית.
• מורה במוסד תלמודי כמו ישיבה או כולל (לא כל מי שמלמד תורה מוסמך בהכרח לרבנות).
• פוסק הלכה (אצל חלק מהספרדים ועדות המזרח, הפוסק נקרא בתואר "חכם").

מקובל כי על פוסקי הלכה לקבל סמיכה לרבנות או לעשות שימוש חכמים. חלקם, בפרט בציבור הדתי לאומי והספרדי בישראל, מחזיקים בסמיכה לרב עיר או רב שכונה לאחר שעברו את מבחני הרבנות הראשית הנצרכים עבור תפקידים אלה.

פוסק הלכה

ערך מורחב – פוסק

פעמים רבות, על רב המשמש כפוסק הלכה, לעבור מסלול של לימוד ומבחנים כדי להיסמך לתפקיד זה. יהודים רבים שהוסמכו כרבנים אינם עוסקים ברבנות בפועל. במוסד הרבנות הראשית לישראל, התואר רב הראשון שניתן מעיד על לימוד וכבוד, ומעיד טכנית רק על הגעה לרמת לימוד גבוהה, ולא בהכרח על עבודה או התפקיד שאותו מבצע האדם. התואר מתייחס לרמת הידע, ואין אדם יכול לכהן בתפקיד אלא אם כן נבחן ונמצא מתאים לכך ("נסמך לרבנות").

בהסמכה לרבנות קיימות שתי דרגות: "יורה יורה" (מו"ץ – מורה צדק) – תעודה אותה מקבל מי שנבחן על הלכות שבת, נידה, אבלות, איסור והיתר, מקוואות ומעט הלכות נישואין. ו"ידין ידין" (דיין) – תעודה אותה מקבל מי שהשלים את הלימודים בהלכות הנוגעות לדיני ממונות (בעיקר חלק חושן משפט – חו"מ). קיימים הבדלים בין המוסדות המסמיכים לרבנות באשר לקביעת החומר המדויק הנדרש לשם ההסמכה לרבנות. בנוסף לשתי דרגות אלו קיימת דרגת הסמכה נוספת של רב עיר – תעודה אותה מקבל מי שהשלים את הלימודים בהלכות הנוגעות ל"אורח חיים" ו"יורה דעה".

באופן רשמי סמיכה ברבנות הראשית לישראל תלויה בשלוש שנות לימוד בישיבה אחרי גיל שמונה עשרה, אם כי ייתכנו יוצאים מהכלל, המלצת רב מוכר (לרוב הרב המכין את התלמיד למבחני ההסמכה) ובחינות הסמכה.

סמכויות רב פוסק הלכה

פסיקת הלכה

רב שהוסמך קיבל את הסמכתו על ידי לימוד חומר תאורטי רב, מורכב ומרובה פרטים בנושאים הלכתיים שונים. בהתאם לרמת הלימוד (בנושאי הלכה שונים דרוש גם ניסיון מעשי בהוראת הלכה ולא רק לימוד תאורטי) יכול הרב להודיע לשואלים אותו מה ההלכה במקרה מסוים. עם זאת רק רב פוסק מוסמך להכריע בהלכה שאינה כתובה כהלכה פסוקה אלא כהכרעה על פי כללי ההלכה.

עריכת חופה וקידושין, וגירושין

על אף שלפי ההלכה נוכחות רב בחופה אינה הכרחית, לפי תקנה קדומה נדרשת נוכחות של רב מסדר קידושין, על מנת למנוע בעיות הלכתיות (נישואין שאין להם תוקף או אסורים על פי ההלכה). בדומה לכך, גם הליך הגירושין (באמצעות גט מהגבר לאישה, שאף הוא מעשה פרטי) מבוצע בפיקוחו של רב.

בהתאם לפקודת הנישואין והגירושין (רישום), 1919, מסדירה מדינת ישראל את הליכי רישום הנישואין והגירושין במרשם האוכלוסין באמצעות פקיד מנהלי שנקרא רושם נישואין וגירושין. הפקודה קובעת כי לפי דיני ישראל הרשות הרושמת תהיה הרב. הסמכות למנות רבנים כרושמי נישואין וגירושין בהתאם לפקודה נתונה בידי ראש הממשלה.

תיקון מספר 1 לחוק הרבנות הראשית לישראל, מסמיך גם את מועצת הרבנות הראשית למנות רושמי נישואין ליהודים, בנוסף לסמכות המצויה בידי ראש הממשלה לגבי כל תושבי המדינה.

רב עיר

פעולתם של רבני ערים בישראל מוסדרת בחוקים אחדים.

בהתאם לחוק הרבנות הראשית לישראל, הסמכות למתן כשירות לכהן כרב עיר נתונה למועצת הרבנות הראשית לישראל.

בחירת רב עיר מוסדרת בתקנות שירותי הדת היהודיים (בחירות רבני עיר), תשס״ז–2007.

בהתאם לחוק שירותי הדת היהודיים, שר המשפטים רשאי להעמיד רב עיר לדין משמעתי על יסוד אחד מאלה:

• הרב נהג שלא כהלכה במילוי תפקידו;
• הרב התנהג באופן שאינו הולם את מעמדו של רב בישראל;
• הרב הורשע בעבירה שבנסיבות העניין יש בה משום קלון.

חוק זה קובע גם כי "רב עיר לא יקבל כל תמורה או טובת הנאה אחרת לבד ממשכורתו בעד טקסי נישואין שערך."

נכון לספטמבר 2017 כיהנו בישראל 95 רבני ערים. יחד עם ראש המועצה הדתית, אחראי רב עיר על אספקת שירותי דת ביישוב ועל טיפול בענייני הלכה, ובפרט רישום נישואין ומתן תעודות כשרות.

ראו גם

• סמיכה לרבנות
• הרבנות הראשית לישראל
• רבה (מוסמכת לרבנות)

קישורים חיצוניים

• רב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• חוק הרבנות הראשית לישראל, תש"ם–1980, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
• סמיכה וסמכות, מאמר באתר "דעת"
• פרחי שושנים, ארגון המסייע לקבלת תעודת סמיכה מהרבנות הראשית לישראל
• לקראת שליחות, הכשרה, השׂמה וטיפוח של רבנות ומנהיגות בקהילה הישראלית
• אוריאל שכטר, "2,000 שקל לברית, 1,000 לחתונה": ממה מתפרנסים רבנים?, באתר TheMarker‏, 1 ביוני 2025
• רבנים, דף שער בספרייה הלאומית