Super Mario Kart

סופר מריו קארט
Super Mario Kart

כללי
תאריך הוצאה	27 באוגוסט 1992
סוגה	משחקי מרוצי קארטינג
פיתוח	נינטנדו EAD
הוצאה לאור	נינטנדו
ארץ מקור	יפן
שפות	שפות מרובות
סדרה	מריו קארט
דרישות תוכנה
מצבי משחק	משחק וידאו לשחקן יחיד, משחק מרובה משתתפים
פלטפורמות	Super Nintendo Entertainment System, Wii U

סופר מריו קארט (באנגלית: Super Mario Kart; ביפנית: スーパーマリオカート) הוא משחק וידאו מסוג מרוצי קארטינג, שפותח על ידי חטיבת Nintendo Entertainment Analysis & Development (Nintendo EAD) והופץ על ידי חברת נינטנדו עבור קונסולת סופר נינטנדו. זהו המשחק הראשון בסדרת מריו קארט, המהווה חלק מזיכיון מריו. המשחק יצא לראשונה ביפן ב־27 באוגוסט 1992, בצפון אמריקה בהמשך אותה שנה ובאירופה בינואר 1993.

במשחק יכולים השחקנים לבחור באחת משמונה דמויות מזיכיון מריו ולהתחרות במרוצים במסלולים שונים. בניגוד למשחקי מרוצים מציאותיים, המשחק משלב נהיגה עם שימוש בחפצים המעניקים יתרונות זמניים, ובהם שריונות שניתן להשליך לעבר יריבים, בננות הגורמות להחלקה ופטריות המעניקות האצה. המשחק כולל מצבים לשחקן יחיד וכן מצבים תחרותיים לשני משתתפים, ובהם מרוצים וקרבות המתנהלים בזירות ייעודיות.

המשחק זכה להצלחה ביקורתית ומסחרית, ונמכר בכ־8.76 מיליון עותקים ברחבי העולם. הוא היה למשחק הרביעי הנמכר ביותר עבור הסופר נינטנדו, והניח את היסודות לסדרת משחקי מרוצים מצליחה שהמשיכה להתפתח בקונסולות הביתיות והניידות של נינטנדו.

משחקיות

מרוצים ומסלולים

בסופר מריו קארט השחקן שולט בדמות הנוהגת במכונית קארטינג ומתחרה בשבע דמויות נוספות. מטרת השחקן היא לסיים את המרוץ במקום גבוה ככל האפשר, תוך התחמקות ממכשולים, שימוש בחפצים וניצול קיצורי דרך במסלול.

המשחק כולל 20 מסלולי מרוצים, המחולקים לארבעה גביעים: Mushroom Cup, Flower Cup, Star Cup ו־Special Cup. כל גביע מכיל חמישה מסלולים, וההתקדמות במשחק מאפשרת לפתוח תחרויות מאתגרות יותר. ניתן להתחרות בשלוש דרגות מהירות, המסומנות 50cc, 100cc ו־150cc. ככל שעולים בדרגת המהירות, המרוצים נעשים מהירים וקשים יותר.

המסלולים מבוססים על סביבות מזיכיון מריו, במיוחד מהמשחק Super Mario World. הם כוללים אזורים כגון חופים, אגמים, טירות ומסלולים הממוקמים מעל תהומות. בין המסלולים הבולטים נמצאים Mario Circuit, Bowser Castle, Koopa Beach ו־Rainbow Road. האחרון מתרחש על דרך צבעונית הממוקמת בחלל, והפך לאחד המסלולים המזוהים ביותר עם הסדרה.

כל מסלול מכיל מכשולים סביבתיים שונים, ובהם מקווי מים, בורות, משטחי החלקה ואויבים המפריעים לנהיגה. השחקנים יכולים גם להשתמש במשטחי האצה ובקיצורי דרך כדי לשפר את מיקומם במרוץ.

אחד ממאפייני הנהיגה המרכזיים הוא האפשרות לקפוץ ולהחליק בפניות (Power Slide), המאפשרת לעבור פניות חדות תוך ניסיון לשמור על מהירות הרכב. השליטה בכלי הרכב דורשת התחשבות במהירות, בזווית הפנייה ובמאפייני הנהיגה של הדמות הנבחרת.

במהלך המרוצים ניתן לאסוף גם מטבעות. איסוף המטבעות משפיע על מהירותו המרבית של כלי הרכב, ואיבוד מטבעות בעקבות פגיעה במכשולים או בחפצים עלול להקשות על השחקן לשמור על מהירותו.

חפצים ויכולות מיוחדות

לאורך מסלולי המרוצים מפוזרים משטחים מיוחדים המסומנים בסימן שאלה. מעבר על משטח כזה מעניק לשחקן חפץ אקראי, שבו ניתן להשתמש כדי להאיץ, להגן על הרכב או לפגוע במתחרים. בניגוד לחלק ממשחקי ההמשך, משטחי החפצים במשחק המקורי אינם מתחדשים לאחר השימוש בהם.

בין החפצים הזמינים במשחק:

• שריון ירוק – נע בקו ישר ויכול לפגוע במתחרים או להינתז ממכשולים.
• שריון אדום – מתביית על מתחרה הנמצא לפני השחקן.
• קליפת בננה – ניתן להניח אותה על המסלול כדי לגרום למתחרים להחליק.
• פטרייה – מעניקה האצה זמנית לכלי הרכב.
• כוכב – מעניק חסינות זמנית ותוספת מהירות.
• ברק – מכווץ את המתחרים האחרים, מאט אותם והופך אותם לפגיעים יותר.
• נוצה – מאפשרת לבצע קפיצה גבוהה במיוחד, העשויה לשמש למעבר מעל מכשולים או לניצול קיצורי דרך.
• רוח רפאים – מאפשרת להפוך לבלתי נראה לזמן קצר ולגנוב חפץ ממתחרה במצב מרובה משתתפים.

למיקום השחקן במרוץ יש השפעה על סוגי החפצים שהוא עשוי לקבל, כאשר חלק מהחפצים החזקים יותר נועדו לסייע למתחרים הנמצאים במקומות האחרונים לצמצם פערים.

מצבי משחק

המשחק כולל ארבעה מצבי משחק עיקריים:

• Mario Kart GP – מצב התחרות המרכזי, שבו השחקן מתמודד נגד דמויות הנשלטות על ידי המחשב במסגרת סדרת מרוצים. הניקוד נקבע בהתאם למיקום בסיום כל מרוץ, והמטרה היא לצבור את מספר הנקודות הגבוה ביותר. המצב תומך גם בשני שחקנים.
• Time Trial – מצב לשחקן יחיד, שבו המטרה היא להשלים מסלול בזמן הקצר ביותר האפשרי. ניתן לשמור תוצאות ולהתחרות מול רישום של ביצוע קודם.
• Match Race – מצב לשני שחקנים, המתחרים זה מול זה במרוץ יחיד, ללא נהגים נוספים.
• Battle Mode – מצב תחרותי לשני שחקנים בארבע זירות ייעודיות. לכל שחקן שלושה בלונים המקיפים את כלי הרכב שלו, והמטרה היא לפוצץ את בלוני היריב באמצעות חפצים. השחקן שמאבד את כל בלוניו מפסיד.

דמויות

המשחק כולל שמונה דמויות ניתנות למשחק מזיכיון מריו:

• מריו
• לואיג'י
• הנסיכה פיץ'
• יושי
• באוזר
• דונקי קונג ג'וניור
• קופה טרופה
• טואוד

לכל דמות מאפייני נהיגה שונים, המשפיעים על המהירות המרבית, התאוצה ויכולת השליטה בכלי הרכב. הדמויות מחולקות למעשה לארבע קבוצות בעלות מאפיינים דומים: מריו ולואיג'י נחשבים לנהגים מאוזנים; הנסיכה פיץ' ויושי מתאפיינים בתאוצה גבוהה; באוזר ודונקי קונג ג'וניור מסוגלים להגיע למהירות מרבית גבוהה אך מאיצים באיטיות; ואילו טואוד וקופה טרופה מתאפיינים בשליטה נוחה ובמשקל נמוך יחסית.

לדמויות הנשלטות על ידי המחשב יש גם יכולות מיוחדות שאינן זמינות לשחקנים באותה צורה. לדוגמה, יושי מסוגל להשליך ביצים על המסלול, דונקי קונג ג'וניור משליך קליפות בננה ולואיג'י יכול להפעיל חסינות זמנית. יכולות אלה משמשות להבחנה בין הדמויות ולהגברת רמת האתגר.

פיתוח

ראשית הפיתוח

סופר מריו קארט פותח בחטיבת Nintendo EAD של נינטנדו, בהנחיית הבמאים הידקי קונו (Hideki Konno) וטדאשי סוגיאמה (Tadashi Sugiyama), ובהפקתו של שיגרו מיאמוטו. לפי ריאיון עם שני הבמאים שפרסמה נינטנדו בשנת 2017, המשחק פותח במשך כשנה על ידי צוות שמנה שמונה אנשים, כולל מיאמוטו.

הפיתוח החל מתוך רצון ליצור משחק מרוצים התומך בשני שחקנים בו־זמנית, בהשראת המשחק F-Zero שיצא לסופר נינטנדו בשנת 1990. בשלב הראשון ניסו המפתחים ליצור משחק דומה המאפשר חלוקה של המסך לשני חלקים, אך מגבלות החומרה הקשו על הצגת מסלולים ארוכים במהירויות גבוהות עבור שני שחקנים.

בעקבות זאת הוחלט לעצב מסלולים קצרים ומפותלים יותר, המתאימים לתצוגה במסך מפוצל. בחירה זו הובילה לשימוש במכוניות קארטינג, המתאפיינות במהירות נמוכה יותר וביכולת תמרון המתאימה למסלולים הצפופים.

שילוב דמויות מריו

בשלבים הראשונים של הפיתוח לא תוכנן המשחק להיות חלק מזיכיון מריו. הדמויות הראשונות שהופיעו באבות הטיפוס היו נהגים כלליים שלבשו סרבלים וקסדות בצבעים שונים. עם זאת, המפתחים התקשו להבחין בין הנהגים כאשר הם נצפו מאחור.

כדי לפתור בעיה זו הוחלט לנסות להשתמש בדמותו של מריו, שצבעיה וצורתה אפשרו לזהותה גם באמצעות הגרפיקה המוגבלת של הקונסולה. לאחר שהניסוי הצליח שולבו במשחק דמויות נוספות מהזיכיון, ובהן לואיג'י, יושי, הנסיכה פיץ', באוזר וטואוד.

לדברי המפתחים, הבחירה בדמויות הושפעה בין היתר מהצורך להבחין ביניהן בקלות גם כאשר הן מוצגות מאחור ובגודל קטן. כך נוצרה קבוצת שמונה הנהגים שנכללה בגרסה הסופית של המשחק.

פיתוח החפצים ומנגנון הנהיגה

השימוש בחפצים במהלך המרוצים התפתח מניסויים מוקדמים שביצעו המפתחים. בתחילה הנהגים יכלו להשליך פחיות שמן על המסלול, שגרמו לכלי הרכב האחרים להחליק. לאחר שילוב דמויות מריו הוחלפו פחיות השמן בקליפות בננה, שנבחרו בין היתר בשל הקשר שלהן לדונקי קונג ג'וניור.

בהמשך פותחו חפצים נוספים שהתאימו לעולם המשחק של מריו, ובהם שריונות ירוקים ואדומים. השריון האדום פותח במטרה ליצור חפץ המתביית על יריב, ואילו הברק נוסף בשלבים המאוחרים של הפיתוח כדי לאפשר שינויים משמעותיים במיקומי המתחרים במהלך המרוץ.

המפתחים הקדישו תשומת לב לאיזון בין החפצים השונים, במיוחד לאפשרות של שחקנים הנמצאים מאחור לשפר את מיקומם. מנגנון זה הפך בהמשך לאחד המאפיינים המרכזיים של סדרת מריו קארט.

כחלק מעבודת הפיתוח, חברי הצוות התנסו גם בנהיגה במכוניות קארטינג אמיתיות, במטרה להבין טוב יותר את תחושת הנהיגה ואת התנהגות כלי הרכב בפניות. בנוסף בנו המפתחים מכונית קארטינג קטנה הנשלטת מרחוק, אך היא התרסקה במהלך אחד מניסויי הנהיגה הראשונים ולא ניתן היה לתקנה.

גרפיקה ומוזיקה

המשחק משתמש בטכנולוגיית Mode 7 של הסופר נינטנדו, המאפשרת לבצע הגדלה, הקטנה וסיבוב של תמונות דו־ממדיות. באמצעות טכנולוגיה זו נוצרה אשליה של נהיגה בסביבה תלת־ממדית, אף שהמסלולים עצמם מבוססים על משטחים דו־ממדיים.

הדמויות וכלי הרכב הוצגו באמצעות ספרייטים (Sprites), שתמונותיהם השתנו בהתאם לזווית התנועה. במהלך המשחק המסך מחולק לשני חלקים אופקיים: כאשר משתתף שחקן יחיד, החלק העליון מציג את המרוץ והחלק התחתון מציג מידע נוסף, כגון מפת המסלול. במצב של שני שחקנים, כל חלק מציג את נקודת מבטו של אחד המשתתפים.

את המוזיקה למשחק הלחינה סויו אוקה (Soyo Oka), שהלחינה בעבר גם מוזיקה למשחקים Pilotwings ו־SimCity של נינטנדו. בריאיון משנת 2024 סיפרה אוקה כי בעת העבודה על הפסקול ניסתה להתאים את המוזיקה לאווירה העליזה שאפיינה את משחקי מריו, שהמוזיקה שלהם הולחנה בעיקר על ידי קוג'י קונדו.

אוקה ציינה כי אחת היצירות האהובות עליה מהפסקול היא נעימת Rainbow Road, וכי בניגוד ליצירות אחרות, הלחנתה התקדמה במהירות יחסית.

הפצות מחודשות

לאורך השנים הופץ סופר מריו קארט מחדש עבור מספר קונסולות ושירותים של נינטנדו.

בשנת 2009 הופץ המשחק באמצעות שירות Virtual Console של קונסולת Wii. בשנים 2013–2014 הוא הופץ מחדש גם עבור Wii U, ובשנת 2016 יצאה גרסה דיגיטלית עבור דגמי New Nintendo 3DS. גרסאות אלה מבוססות על המשחק המקורי, בתוספת אפשרויות שונות הנובעות ממערכות ההפעלה ושירותי האמולציה של הקונסולות.

בשנת 2017 נכלל המשחק כאחד מ־21 המשחקים המותקנים מראש בקונסולת Nintendo Classic Mini: Super Nintendo Entertainment System, גרסה מוקטנת של הסופר נינטנדו שהוציאה נינטנדו. הקונסולה כללה שני שלטים ואפשרה לשחק במשחקים הקלאסיים באמצעות חיבור לטלוויזיה מודרנית.

בספטמבר 2019 נוסף המשחק לספריית משחקי הסופר נינטנדו בשירות Nintendo Switch Online עבור נינטנדו סוויץ', כחלק מקבוצת המשחקים הראשונה שהושקה בספרייה. הגרסה כוללת אפשרויות נוספות, כגון שמירת מצב המשחק, החזרת המשחק לאחור ותמיכה במשחק מרובה משתתפים באמצעות השירות.

קבלה ומורשת

ביקורות

סופר מריו קארט זכה לביקורות חיוביות עם יציאתו. המבקרים שיבחו במיוחד את השילוב בין מרוצים תחרותיים לשימוש בחפצים, את עיצוב המסלולים ואת האפשרות לשחק עם משתתף נוסף.

בביקורת שפורסמה במגזין Nintendo Power בשנת 1992 קיבל המשחק ציון של 4.4 מתוך 5. המגזין Electronic Gaming Monthly העניק לו ציון ממוצע של 8.5 מתוך 10, ואילו המגזין הבריטי Nintendo Magazine System העניק לו ציון של 92 מתוך 100. מגזין GamePro העניק למשחק ציון של 5 מתוך 5.

חלק מהמבקרים הדגישו את חשיבותו של מצב שני השחקנים לחוויית המשחק, והעריכו את מצב הקרב כתוספת מקורית למשחק מרוצים. מנגד, חלקם ציינו כי המשחק פחות מגוון כאשר משחקים בו לבד, וכי המצלמה המפוצלת ומנגנון הנהיגה עשויים להצריך הסתגלות.

גם בביקורות מאוחרות זכה המשחק להערכה על תרומתו לסוגת משחקי המרוצים. בשנת 2014 העניק האתר Nintendo Life לגרסת Wii U ציון של 9 מתוך 10, ושיבח את עיצוב המסלולים, השליטה בכלי הרכב ומצבי המשחק התחרותיים. עם זאת, בביקורת לגרסת New Nintendo 3DS משנת 2016 צוין כחיסרון היעדר האפשרות למשחק מרובה משתתפים בגרסה זו.

הצלחה מסחרית

סופר מריו קארט זכה להצלחה מסחרית ונמנה עם המשחקים הנמכרים ביותר עבור הסופר נינטנדו. לפי נתוני נינטנדו שפורסמו בשנת 2014, נמכרו מהמשחק כ־8.76 מיליון עותקים ברחבי העולם, נתון שהציב אותו במקום הרביעי ברשימת המשחקים הנמכרים ביותר לקונסולה.

הצלחת המשחק תרמה להחלטתה של נינטנדו להמשיך ולפתח את סדרת מריו קארט. המשחק הבא בסדרה, Mario Kart 64, יצא בשנת 1996 לקונסולת נינטנדו 64, והציג מסלולי מרוצים תלת־ממדיים ותמיכה בארבעה שחקנים בו־זמנית. בהמשך יצאו משחקים נוספים לקונסולות הביתיות והניידות של נינטנדו, ובהם Mario Kart: Super Circuit, Mario Kart: Double Dash!! ו־Mario Kart Wii.

השפעה על משחקי וידאו

סופר מריו קארט נחשב לאחד המשחקים שעיצבו את סוגת משחקי מרוצי הקארטינג. השילוב בין דמויות מוכרות, שליטה נגישה, מסלולים צבעוניים ושימוש בחפצים המשפיעים על מהלך התחרות הפך למודל שאומץ בהמשך במשחקי מרוצים נוספים.

האתר GameSpot כלל את המשחק במסגרת סדרת הכתבות שלו על משחקי הווידאו הגדולים בכל הזמנים, והדגיש את השפעתו על משחקי מרוצי הקארטינג ואת חשיבות מצבי המשחק מרובי המשתתפים שלו.

המשחק גם תרם להרחבת זיכיון מריו מעבר למשחקי הפלטפורמה שבהם התמקד קודם לכן. הצלחתו הוכיחה את הפוטנציאל של שילוב דמויות הזיכיון בסוגות משחק נוספות, ומאפיינים רבים שהוצגו בו נותרו חלק מסדרת מריו קארט לאורך השנים, ובהם גביעי מרוצים, חפצים, מסלולים חוזרים ומצבי קרב.

קישורים חיצוניים

• מדיה וקבצים בנושא Super Mario Kart בוויקישיתוף
• Super Mario Kart, באתר MobyGames (באנגלית)